זה מעולם לא קרה לי קודם!

בחמישי שעבר היתה לי חוויה שמעולם לא קרתה. התעוררתי לבוקר מעונן וסגרירי, מזג אוויר מושלם לריצה של שעה שתוכננה במקור לשבת. בגלל הגשם הצפוי יצאתי עלהבוקר לשבילים סביב ביתי. רצתי בקצב נמוך כראוי לריצת נפח, וגם כי הכל היה כל כך יפה ! השדות ירוקים, פריחה בכל מקום אפילו כלניות וכמה מהן סגולות, ציפורים, שקט, אני לבד!

וכך המשכתי לי, שקועה במחשבותיי, לעקוף שלוליות ולפזז באושר עד שהשעון הראה כמעט 30 דקות והגיע הזמן לחזור.

עצרתי לרגע, הסתכלתי סביב. פתאום קלטתי שאני בסביבה לא מוכרת. הכל מעונן, לא יודעת היכן הצפון או השמש, ניסתי להבין את המראות שמולי ולחבר אותם לנקודות ציון שאני מכירה היטב, בכל זאת, גרה כאן יותר מעשור...

מתקדמת לצומת שבילים אחת ועוד אחת, כלום. חממות לא מוכרות, אנטנות שהופיעו מאי-שם, מאיפה האגם החמוד הזה?? אווזים ? מסגד ?

בכל יום אחר לא הייתי מוטרדת מ״ללכת לאיבוד״, אבל באותו הבוקר קבעתי עם נשות משפחתי והדאגה שהתברברות הריצה תקפיץ אותן, העסיקה אותי ללא הרף.

ראיתי מרחוק בתים, ראיתי בניינים, הבנתי שממש התרחקתי אז עשיתי את מה שתמיד עובד לי, לבקש את עזרת השמים :) בהקשבה עמוקה המשכתי להקיף חלקות ולבחור שבילים מהבטן עד שהגעתי לישוב הראשון הקרוב.

פגשתי גברת עם כלבה, היא לא ידעה עברית אבל הנייד שלה הראה לי מיד כמה התרחקתי ואת השעה שכבר הייתי אמורה להתארגן בבית. מכאן הכל היה פשוט, עצרתי את הרכב הראשון שעבר, הקפיצו אותי לכניסה ומשם המשכתי עוד שלושה ק״מ עד הבית.

כבר ירד גשם והמשיך להתקרר, מיהרתי להגיע, להתארגן ומיד יצאתי, כל אותן שעות, והאמת, עד עתה, אני עדיין חושבת על החוויה הזו. מעולם לא איבדתי כך את דרכי ועוד באזור הבית, אני לא יודעת היכן התעופפתי חצי שעה. אחרי סנכרון השעון ראיתי את המפה ואין לי מושג איך הקפתי יותר מעשרה ק״מ בלי להרגיש.

התחושה המשכרת של הטבע, קרירות האוויר, הצבעים הנפלאים, חוזרת אלי בכל פעם שאני נזכרת בשעה וחצי שקיבלתי מתנה.

לקחתי משם גם כמה תובנות לחיים ומי שרוצה מוזמן לכתוב לי מהגיגיו...ימים יגידו אם הבנתי נכון...


גם בפעם הבאה, לא יהיה טלפון עלי. בטוחה שאשתדל להיות מקורקעת יותר אבל את תחושת הריחוף והאושר, לא אחליף במפה.

״חכם השביל מההולך בו...כי הוא צודק תמיד״. ממש ממש כך.

לחיי השבילים שבדרך!





26 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול